<h1>מהר"ם חלאווה — פסחים</h1>
<h2>דף יא:</h2>
[פסחים כ"ו ע"א] ורבא שאני היכל דלתוכו עשוי. כלומר ולא הוקדש על דעת הצל והנאת צלו ממילא בא ואין כאן נהנה מן הקדש. קול ומראה וריח אין בהם משום מעילה. וכי תימא מעילה הוא דלית בה הא איסורא מיהא איכא ומאי ראיה. א"ל כיון דאיסורא דרבנן בלחוד היא במקום טירחא כי הא דצריכי למיעבד תיבות הוה להו למשרי אלא דמעלה עשו. מעילה הוא דלית בה הא איסורא איכא. וא"ת מאי האי דאמרינן בפרק החליל [נ"ג ע"ב] תנא אשה בוררת חטין לאור של בית השואבה ומקשה בירושלמי [שם ה"ג] והלא מועלות ופריק קול ומראה וריח אין בהם משום מעילה. ומאי קא פריק והא אמרינן דאיסורא מיהא איכא. א"ל שאני התם דכיון שאין האיסור אלא דרבנן והקלו להשתמש לאורה שלא לצורך גבוה אלא לשמחה בעלמא כיון דהקלו אפילו לצורך הדיוט לגמרי (ח"י). וכבר כתיבנא לה התם בס"ד. והרי תרומת הדשן דנעשה מצותה ומועלין בה. ואף על גב דתנן במסכת מעילה [י"א ע"ב] אין מועלין בדישון מזבח הפנימי שאני התם דכתיב [ויקרא א'] והשליך.
<h2>דף יז:</h2>
[פסחים כ"ד ע"א] כל בקדש באש תשרף. כל דרישא שדי לסופיה ודריש ביה הכי כל בקדש בקדש באש תשרף. שאין ת"ל לא יאכל ומה ת"ל לא יאכל אם אינו ענין לגופו. וא"ת והא אצטריך לגופי' (דאע"ג) דכיון דא' ושרפת את הנותר משמע דוקא בשריפה ולא באכילה הא אצטריך ללאו באכילה ולמלקות. א"ל דהיינו דקא פריך והאי מבע"ל לכדר' אלעזר דהיינו לגופי' ולאחריני. דאי מדר' אלעזר אין לוקין על לאו שבכללו' וא"ת א"כ מאי האי דאמרינן בפ' אלו הן הלוקין [י"ח ע"א] לוקין על נותר פיגול וטמא דהא נותר בכללא דהאי קרא כתיב א"ל דשאני נותר דלדידיה לאו כללא חשיב דהא בדידיה כתיב לאו ומאי הו"ל למעבד פיגול ילפינן ליה מנותר בג"ש דעון עון כדאיתא התם טמא הא כתיב בגופיה והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל.
